"… אתה לא יכול לבוא ולהגיד למישהו ששבר את הרגל למה אתה לא רץ
כמו שאתה לא יכול לבוא למישהו שנמצא בדיכאון ולשאול אותו למה אתה לא שמח…"
ב-9 השנים האחרונות חוויתי דיכאון מינורי כ-6 פעמים.
לפעמים לרוב לתקופה של 3-5 חודשים.
פוסט לא פשוט
אבל חשוב.
חשבתי שיהיה נכון לשתף אתכם בהכירותי עם הנושא בכדי לעזור לקורא לעזור לעצמו.
ולזהות אצל הסובבים אותו מצב של דיכאון
ולעזור להם ולעצמם עם כלים רלוונטים🥸
להבנתי זה אף פעם לא רק דבר אחד שמוביל אותך לשם אלא אוסף של טריגרים ונסיבות.
כולנו חשופים לזה מי יותר ומי פחות.
ולפעמים מי שנראה ומשדר הכי סלע שיש
כשהוא נשבר…. הוא נשבר לרסיסים (מדבר עליכם הגברים, נשים יותר מדברות, עושות עיבוד לרגש).
לכן עדיף להיות גמיש כמו מים (ברוס לי) 💧
זה מה שהיה אצלי מבחינת
הטריגרים ונסיבות החיים:
- רגישות כללית – אני פועל מהלב ולוקח ללב.
- שאפתנות ומנגנון הלקאה עצמית שהיה רץ בלופים.
- יצאתי למסע יזמי בגיל צעיר (22) שכולל בתוכו כיף ותשוקה אך גם בדידות וקושי.
- התמודדות עם סרטן של אמא ז"ל
ומוות אחרי 5 שנים ו9 חודשים. - חוסר איבוד עם איש מקצוע בזמן
של הרגשות והתחושות. - שינוי סביבה ומעבר בין אזורים בדידות.
עליה לארץ
ראשון לציון לנגב
נגב לראשון
ראשון לגליל
אז איך זה מרגיש? 😔
לרוב זה מתחיל מסטרס
שמוביל לחרדה
שבתורה מייצרת דיכאון
אנשים אומרים לך – ☹️
למה אתה עצוב
אתה נראה עייף
מוטרד
אתה לא כמו שפגשתי אותך לפני חודשיים
והם צודקים
שפת הגוף והמיקרו הבעות משתנות.
האנרגית חיים פשוט יורדת.
בתכלס מה ששימח אותך בעבר לא משמח.
כנ"ל לגבי מרגש.
אינטראקציות עם אנשים דורשות המון אנרגיה
המוח פחות חד
אתה ישן יותר ולא רוצה לקום מהמיטה
רק מחכה שהיום יגמר בכדי שתוכל לחזור
לאזור הנוחות שלך לברוח לתוך סדרה.
הרגשה של אף פעם לא אוכל להיות שמח יותר
הרגשה של פחד מהחרדה עצמה שכמובן מגבירה את החרדה.
במקרה שלי הגעתי לרופא המשפחה כמה פעמים עם כל מיני דאגות היפוכונדריות בגוף
שבסופו של דבר נובע משינויים הורמונליים הנגרמים מסטרס רב מידי לאורך זמן רב מידי.
🕳️
תראו
הגוף שלנו בנוי לפיקים קצרים של סטרס
לטובת תגובת הילחם או ברך
אם אנחנו מחזיקים סטרס לאורך זמן ולא פורקים אותו זהו מתכון להרס פיזיולוגי ונפשי איטי.
רופאי המשפחה הציעו לי כל כדורים
להרגעה אבל אף פעם לא לקחתי.
אז מה עוזר? ואף מונע 💙💜💙 - ספורט ותנועה.
- שיתוף הסביבה הקרובה
- הבנה שזה בסדר וטבעי ולא בושה בכלל.
- עבודה עם מטפל – מאמן, פסיכולוגית וכו.
- חמלה עצמית ומשם הבנה שזה מה שאתה מסוגל כרגע וזה יחלוף.
- התרכזות בהודיה ופסיכולוגיה חיובית
- הימצאות בסביבה אוהבת מחילה ותומכת.
אפילוג
הפוסט טיפה מבולגן ואני מצטער על זה כך.
היות ואני כותב על נושא מעומק הלב
ונחשף פה.
מקווה שתסלחו לי ותקחו את זה למקום חיובי
בחיים שלכם ושל יקירכם.
כמובן שמפה נולד היזם המאוזן 🌱 ✨
שמתמקד באימון מנטלי ליזמים ובעלי עסקים
כי מה שעברתי בהתפחות האישי שלי ב- 10 השנים האחרונות קשה מאוד ללמד באקדמיה.
האם אני מפחד שזה יקרה לי שוב?
אולי
למרות שהסיכויים קטנים
וגם אם כן
אדע איך להתמודד עם זה 💪
מוזמנים לשתף מה חשבתם.
ולהעביר טקסט לאנשים שזה יכול לעזור להם.